ב"ספר הניגודים הגדול" מסביר הפילוסוף הצרפתי אוסקר ברניפייה את הניגוד שבין חירות להכרח:
"פעמים רבות אנחנו חושבים שחירות פירושה לעשות כל מה שאנחנו רוצים. בלי גבולות ובלי התחייבויות. אבל לשם כך עלינו להיות אלוהים שיכול לשלוט בכל.
החיים בחברה כופים עלינו לציית לכללים מסוימים. גם הטבע כופה עלינו חוקים: אף אחד לא בוחר אם להיוולד זכר או נקבה. כולנו צריכים לאכול, לשתות ולישון כדי לשרוד. כל מה שקיים הוא חופשי, אבל רק בגבולות מה שהוא.
החירות שלנו, בני האדם, היא עצומה מפני שאנחנו מסוגלים לבחור ולהיות אחראים לבחירתנו. וזה בדיוק מה שהופך את החירות למסובכת: בגללה אנחנו מתלבטים לפני שאנחנו לוקחים החלטה נכונה; בגלל החירות אחרים ילעגו לנו כשנטעה; בגלל החירות עלינו לחשוב, ובגללה מציפים אותנו רגשות אשם נוכח החלטה שגויה או לא מוסרית. אבל מודעות זו, שמאפשרת לנו לעשות גם מעשים נשגבים, היא שמבדילה בינינו לבין בעלי החיים, והופכת אותנו לבני אדם באמת".
כלכלת המשפחה היא אחד מכישורי החיים החשובים ביותר, שאינם נלמדים בבית הספר. בעידן השפע ותרבות הצריכה בה אנו נמצאים, זהו כישור חיים הכרחי על מנת לדעת להתנהל נכון בהווה, להיערך נכון לעיתות משבר (פיטורין, מחלה) וכמובן להגשים יעדים כלכליים עתידיים.
אלא שהחירות שלנו בחופש הבחירה גוררת אותנו לעתים להחלטות שגויות. רוב ההחלטות המשמעותיות שלנו לרכישת מוצר זה או אחר באות בדרך כלל ממקום אמוציונלי ולא ממקום רציונלי. ולכן, אי ניהול כלכלת המשפחה הפך לבעיה לאומית שחוצה את כל שכבות האוכלוסייה ואינה קשורה כלל לרמת הכנסה או השכלה.